מטלות ביה"ס, הכנה למבחן ושעורי בית, הם הסוגיה המורכבת של אחה"צ בכל משפחה. מתי לומדים? עם מי מכינים שיעורים? מי מכין אותם הילד או ההורה, ומי בכלל אחראי לוודא את לו"ז המבחנים והמטלות? אם כן, כיצד נסייע לילדינו בהכנת שיעורי בית ולמידה למבחנים באופן עצמאי, יעיל ומעודד?
פעמים רבות אני פוגשת הורים שחשים שבעקבות ילדיהם, הם עצמם חזרו לביה"ס יסודי או לתיכון. האחריות הכוללת על הכנת המערכת, סיכום החומרים לבחינה, יצירת קשר עם חברים לקבלת אינפורמציה נוספת ושיעורי הבית- הכל - באחריותם. מצב זה יוצר לרוב מריבות יומיומיות לפני הכנת השיעורים ועלול לגרום לתחושות לא נעימות בין בני הבית.
הורים רבים, ממקום טוב ודואג רוצים לראות את ילדיהם לומדים ומשקיעים, הרבה פעמים הם נמדדים גם בבית על-פי הציון, הורה כזה ישקיע רבות בישיבה ליד ילדו ובמהרה יהיה שקוע כל כולו בהכנת שיעורים בעצמו. ישנם הורים שמודאגים כי הם רואים שילדם אינו מכין שיעורים והם מפחדים שהוא יגיע לכיתה בלי השיעורים וייענש על-כך, גם הם מוצאים את עצמם מכינים שיעורים.
בשפה האדלריאנית נקרא לזה "חסות יתר". המקור של חסות יתר הוא מקור חיובי, אנחנו רוצים בטובת ילדינו, אנחנו רוצים למנוע מהם מאמץ ותסכול מיותרים כל עוד אנחנו יכולים להקל על דרכם. התוצאה לעתיד עלולה להיות הרסנית ברב המקרים, כי מנגד יושב ילדינו שמבין שהוא יכול להמשיך לא להתאמץ, הוא יכול להמשיך בשלו, יש שם תמיד מישהו שיעזור ויציל את המצב.
כמו תחומים רבים נוספים, גם בתחום הלימוד עלינו לזכור כי בכדי להוציא ילדים עצמאיים, אחראיים ובעלי בטחון עצמי לעולם, עלינו לתת להם להתנסות בדברים. דרך הניסוי והטעייה האישית הם יוכלו להפנים וללמוד, תפקידנו להיות שם למשענת, לעזור, לעודד, להכיל, לאהוב ולקבל.
אנחנו בהחלט יכולים להקל על התמודדותם מבלי להפוך מעורבים רגשית ופיסית בתהליך. ניהול זמן נכון, יצירת הרגלים שמעוררים את המוטיבציה הפנימית של הילד להתמודד עם המשימות הנדרשות תוך כדי עידוד אינסופי, והעברת האחריות בהדרגה לידיו של הילד הם הכלים הראשוניים בתהליך. תהליך זה מתחיל כבר בכיתה א' ולרב הורים מעורבים בו במהלך השנים הראשונות, אבל הוא נכון וחשוב גם עבור ילדים בוגרים, שגם עבורם קשה לנהל את הזמן באופן יעיל ואפקטיבי ולשלב את העיסוק החברתי והרגשי, לצד תחומי עניין נוספים ומטלות ביה"ס.
דברים שכדאי ליישם בעזרה לילדינו להתארגן על שיעורי בית, עבודות ומבחנים:
1. חשוב שלילד שלנו יהיה מקום נוח ומסודר משל עצמו להכנת שיעורי הבית וכל הקשור בלמידה. מקום נוח הוא לאו דווקא שולחן הכתיבה בחדר. ילדים רבים, בעיקר בשנים הראשונות בבית הספר, מעדיפים את הישיבה דווקא במרחב הביתי המשותף, אפשרו זאת וסדרו אותו עבורם שלא יהיה מלא בניירות, עיתונים ועוד דברים שיקשו על הריכוז.
2. חשוב שיהיה סדר יום ברור וקבוע. תכננו יחד עם ילדיכם את הזמן המתאים עבורו להכנת שיעורי הבית. רצוי שזה יהיה זמן שמאפשר לילד לאכול צהריים בשקט, קצת להירגע מהיום ורק אז להתפנות לעשיית שיעורים, שאחריה הוא ממשיך לעיסוקיו. ניתן לכתוב לוח זמנים לכל יום על דף מסודר ולתלות על המקרר. תבהירו לילדיכם כי על-מנת להמשיך בפעילויות היום יש לעמוד בסדר שתוכנן.
3. רצוי לא לעשות שיעורים בזמן הערב, כאשר הילד רעב, עייף וגם אתם.
4. ילדים, בעיקר בכיתות הנמוכות, רוצים שנהיה בקרבתם בעת הכנת שיעורי הבית. הראו להם שאתם פנויים לשאלות והכוונה ואתם שם עבורם אך לא במקומם.
5. רצוי שהורים יגיעו ביניהם להסכמה מה מערכת הערכים המובילה בבית, האם לימודים הם לפני הכל? אולי יחסים קודמים להכל? חשוב לזכור, הקניית ערך אינה נכפית בכוח אלא דרך דוגמא אישית, שיחה ויחסים תקינים. הרבה פעמים הורים מוכנים לוותר על כל זה ולו רק שהילד ילמד, התוצאה בד"כ תהיה הפוכה מהרצוי ובעיקר יפגעו היחסים.
6. תנו לילדיכם להתנסות בהכנת המערכת בעצמם. עזרו להם בשבועות הראשונים, אך לאט, לאט, העבירו את האחריות אליהם, עם הזמן הילד יקבל ביטחון ויעשה אותה כראוי, והכי חשוב לבד. אל תחמירו עימו בשלבים הראשונים, היו סבלניים והעניקו לו בטחון תוך עידוד על הדברים שזכר ולא אלו ששכח. היו סבלניים תהליך זה ייקח זמן.
7. צרו עבור ילדיכם חוויה לימודית מהנה. ישנן דרכים רבות ללמד ולהעשיר ילדים לאו דווקא דרך הספרים והמחברות. היו אתם אלו שמעוררים את סקרנותם דרך שירים, סיפורים, תערוכות ועוד ועודדו אותם לקרא בנושא, לחפש באינטרנט, להכין עבודות על דברים שמעניינים אותם וכו'.
8. הכינו טבלת מבחנים וחלקו יחד עם ילדיכם את השעות אותן הוא מקדיש ללמידה לקראת המבחן. רצוי ללמוד כ 4 ימים לפני הבחינה, כאשר ביום האחרון מומלץ רק לעשות חזרה על החומר ולא ללמוד חומר חדש.
9. הפסקות יזומות – הורים רבים מצפים כי ילדיהם ילמדו או יכינו את שיעוריהם ברצף ללא הפסקות. אולם, לעיתים דווקא הפסקות יזומות בהן הילד ינוח מספר דקות וישלב תרגילים גופניים, כגון: קפיצות בטרמפולינה, פעילות בהליכון, או כל פעילות ספורטיבית שיכולה לפרוק את המתח המצטבר בגוף, יכולות להוות פורקן ושחרור של הגוף ולאפשר חזרה לריכוז. רצוי להקפיד לשתות ולהתרענן ולתחום את ההפסקה לכ- 5-10 דקות.
10. חלוקת החומר - למדו אותם לחלק את החומר ע"פ נושאים, כאשר בדף הראשון, הילד ירשום את הנושאים וייסמן את החומר שהוא שולט בו/למד אותו. החזרה האינטנסיבית, הלמידה עצמה, תעשה רק על החומר שהילד לא מבין או זוכר היטב. כאשר הילד/נער יראה שיש לו נושאים שהוא כבר שולט בהם זה ייתן לו תחושה טובה שזה אפשרי לסיים הכול. ציינו בפניו כי במידה ויש קשיים ממוקדים, הוא יוכל לקבל עזרה.
זכרו ילד רוצה להצליח בלימודים לא פחות מהוריו. ילד שויתר על למידה הוא ילד שנתקל בקשיים והבין בדרך שיהיה מי שידאג ויסדר את הדברים עבורו. שחררו אותו מחשיבה זו, היו לצידו ובדקו מה הקשיים שגורמים לו לוותר ולהתייאש. יכול להיות שאלו גורמים אובייקטיבים ותזדקקו לעזרת אנשי מקצוע בעניין, יכול להיות שאלו לחצים שמופעלים בבית (בית עם אווירה תחרותית, לא תמיד כל הילדים ישתתפו, בעיקר אם הם ידעו שאין להם סיכוי לעומת האחר..) ויכול להיות שהילד הזה פשוט ויתר. זכרו, בכל פעולה של ילדיכם בין אם "למידה" ובין אם היא "אי-למידה", קיימת מוטיבציה לשימור המצב. תפקידנו כהורים לייצר רצף של חוויות מעודדות וחיוביות בכדי שהמוטיבציה תהיה חיובית ועולה. דאגו לייצר זאת עבור ילדכם בדרכו שלו, גם אם בדרך יש מהמורות ו"אכזבה" אישית שלכם.
לשבת על הכסא, בשקט, לשלב ידיים, להקשיב, ללמוד את האלף-בית, לצאת מהכיתה רק אם המורה מרשה או כשיש צלצול, להכיר ילדים חדשים... הרבה דברים עוברים על הילד כשהוא יוצא מהמסגרת המגוננת של הגן ועולה לכיתה א'. איך אתם תוכלו לעזור לו?
הנה מספר עצות וטיפים להורים לתלמידי כיתה א' - כיצד לסייע לילד להתחיל את כיתה א' ברגל ימין:
שנויים הם חלק מחיינו, אחד מהשנויים המשמעותיים שאנחנו מתחילים כבר בגיל מוקדם הנו המעבר מהגן לכיתה א', שנתפס כשינוי מהותי ומשמעותי בחיי כל ילד. מהחממה המגוננת והמרופדת, עוברים הילדים אל עולם הגדולים שבו המסגרת נוקשה ותובענית.
קיימים הבדלים רבים בין הגן לבית הספר: בעוד שבגן שמים דגש רב על פעילויות ומיומנויות חברתיות ודגשים רבים על התנהגות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, בבית הספר מושם דגש בעיקר על הפעילות הלימודית וההישגים האישיים בלמידה ופחות התייחסות לתחום החברתי. בבית הספר, להבדיל מבגן שם היתה גמישות רבה יותר, מפגשים קצרים יותר והרבה משחק והנאה, ישנם צלצולים שמגדירים את זמני ההפסקות ומצופה מהילד שיעמוד בזמנים, ישב בשקט בשיעור, ילך עם תלבושת אחידה, יצביע ויקבל רשות דיבור, שעורי בית, סדר וניקיון ועוד. בית הספר גדול ובהפסקה נפגשים בו מאות תלמידים, הילד שלנו שבמשך שנים חיכה להיות הגדול ביותר ואכן הצליח להגשים זאת בגן חובה, שוב הופך לקטן ביותר.. הפער בולט במיוחד בבתי ספר שאין בהם חלוקה לחטיבות ביניים וילדים בכיתה ח' נראים ענקיים לעומת הזעטוט שלנו עם התיק הגדול על הגב.
חשוב לדעת ולהבין כי גיל 6 לא נבחר באופן אקראי אלא הוא מסמל את תהליך ההתבגרות מילד רך לילד שיכול לבצע כבר פעולות מוטוריות שונות ומגוונות כמו לשבת לאורך זמן על כסא, יכולת הבעה מילולית תקינה ורהוטה, דחיית סיפוקים. התפתחות הקוגניטיבית שלו כבר מאפשרת לו לזכור יותר דברים ולשייך אותם, יכולת השליפה בשלה ועוד מיומנויות שונות שמאפשרות לו להשתלב.
מטלות ביה"ס, הכנה למבחן ושעורי בית, הם הסוגיה המורכבת של אחה"צ בכלמשפחה. מתי לומדים? עם מי מכינים שיעורים? מי מכין אותם הילד או ההורה, ומי בכללאחראי לוודא את לו"ז המבחנים והמטלות? אם כן, כיצד נסייע לילדינו בהכנת שיעורי בית ולמידה למבחנים באופן עצמאי, יעיל ומעודד?
פעמים רבות אני פוגשת הורים שחשים שבעקבות ילדיהם, הם עצמם חזרו לביה"ס יסודי או לתיכון. האחריות הכוללת על הכנת המערכת, סיכום החומרים לבחינה, יצירת קשר עם חברים לקבלת אינפורמציה נוספת ושיעורי הבית- הכל - באחריותם. מצב זה יוצר לרוב מריבות יומיומיות לפני הכנת השיעורים ועלול לגרום לתחושות לא נעימות בין בני הבית.
הורים רבים, ממקום טוב ודואג רוצים לראות את ילדיהם לומדים ומשקיעים, הרבה פעמים הם נמדדים גם בבית על-פי הציון, הורה כזה ישקיע רבות בישיבה ליד ילדו ובמהרה יהיה שקוע כל כולו בהכנת שיעורים בעצמו. ישנם הורים שמודאגים כי הם רואים שילדם אינו מכין שיעורים והם מפחדים שהוא יגיע לכיתה בלי השיעורים וייענש על-כך, גם הם מוצאים את עצמם מכינים שיעורים.
בשפה האדלריאנית נקרא לזה "חסות יתר". המקור של חסות יתר הוא מקור חיובי, אנחנו רוצים בטובת ילדינו, אנחנו רוצים למנוע מהם מאמץ ותסכול מיותרים כל עוד אנחנו יכולים להקל על דרכם. התוצאה לעתיד עלולה להיות הרסנית ברב המקרים, כי מנגד יושב ילדינו שמבין שהוא יכול להמשיך לא להתאמץ, הוא יכול להמשיך בשלו, יש שם תמיד מישהו שיעזור ויציל את המצב.
כמו תחומים רבים נוספים, גם בתחום הלימוד עלינו לזכור כי בכדי להוציא ילדים עצמאיים, אחראיים ובעלי בטחון עצמי לעולם, עלינו לתת להם להתנסות בדברים. דרך הניסוי והטעייה האישית הם יוכלו להפנים וללמוד, תפקידנו להיות שם למשענת, לעזור, לעודד, להכיל, לאהוב ולקבל.
אנחנו בהחלט יכולים להקל על התמודדותם מבלי להפוך מעורבים רגשית ופיסית בתהליך. ניהול זמן נכון, יצירת הרגלים שמעוררים את המוטיבציה הפנימית של הילד להתמודד עם המשימות הנדרשות תוך כדי עידוד אינסופי, והעברת האחריות בהדרגה לידיו של הילד הם הכלים הראשוניים בתהליך. תהליך זה מתחיל כבר בכיתה א' ולרב הורים מעורבים בו במהלך השנים הראשונות, אבל הוא נכון וחשוב גם עבור ילדים בוגרים, שגם עבורם קשה לנהל את הזמן באופן יעיל ואפקטיבי ולשלב את העיסוק החברתי והרגשי, לצד תחומי עניין נוספים ומטלות ביה"ס. דברים שכדאי ליישם בעזרה לילדינו להתארגן על שיעורי בית, עבודות ומבחנים:
1. חשוב שלילד שלנו יהיה מקום נוח ומסודר משל עצמו להכנת שיעורי הבית וכל הקשור בלמידה. מקום נוח הוא לאו דווקא שולחן הכתיבה בחדר. ילדים רבים, בעיקר בשנים הראשונות בבית הספר, מעדיפים את הישיבה דווקא במרחב הביתי המשותף, אפשרו זאת וסדרו אותו עבורם שלא יהיה מלא בניירות, עיתונים ועוד דברים שיקשו על הריכוז.
2. חשוב שיהיה סדר יום ברור וקבוע. תכננו יחד עם ילדיכם את הזמן המתאים עבורו להכנת שיעורי הבית. רצוי שזה יהיה זמן שמאפשר לילד לאכול צהריים בשקט, קצת להירגע מהיום ורק אז להתפנות לעשיית שיעורים, שאחריה הוא ממשיך לעיסוקיו. ניתן לכתוב לוח זמנים לכל יום על דף מסודר ולתלות על המקרר. תבהירו לילדיכם כי על-מנת להמשיך בפעילויות היום יש לעמוד בסדר שתוכנן.
3. רצוי לא לעשות שיעורים בזמן הערב, כאשר הילד רעב, עייף וגם אתם.
4. ילדים, בעיקר בכיתות הנמוכות, רוצים שנהיה בקרבתם בעת הכנת שיעורי הבית. הראו להם שאתם פנויים לשאלות והכוונה ואתם שם עבורם אך לא במקומם.
5. רצוי שהורים יגיעו ביניהם להסכמה מה מערכת הערכים המובילה בבית, האם לימודים הם לפני הכל? אולי יחסים קודמים להכל? חשוב לזכור, הקניית ערך אינה נכפית בכוח אלא דרך דוגמא אישית, שיחה ויחסים תקינים. הרבה פעמים הורים מוכנים לוותר על כל זה ולו רק שהילד ילמד, התוצאה בד"כ תהיה הפוכה מהרצוי ובעיקר יפגעו היחסים.
6. תנו לילדיכם להתנסות בהכנת המערכת בעצמם. עזרו להם בשבועות הראשונים, אך לאט, לאט, העבירו את האחריות אליהם, עם הזמן הילד יקבל ביטחון ויעשה אותה כראוי, והכי חשוב לבד. אל תחמירו עימו בשלבים הראשונים, היו סבלניים והעניקו לו בטחון תוך עידוד על הדברים שזכר ולא אלו ששכח. היו סבלניים תהליך זה ייקח זמן.
7. צרו עבור ילדיכם חוויה לימודית מהנה. ישנן דרכים רבות ללמד ולהעשיר ילדים לאו דווקא דרך הספרים והמחברות. היו אתם אלו שמעוררים את סקרנותם דרך שירים, סיפורים, תערוכות ועוד ועודדו אותם לקרא בנושא, לחפש באינטרנט, להכין עבודות על דברים שמעניינים אותם וכו'.
8. הכינו טבלת מבחנים וחלקו יחד עם ילדיכם את השעות אותן הוא מקדיש ללמידה לקראת המבחן. רצוי ללמוד כ 4 ימים לפני הבחינה, כאשר ביום האחרון מומלץ רק לעשות חזרה על החומר ולא ללמוד חומר חדש.
9. הפסקות יזומות – הורים רבים מצפים כי ילדיהם ילמדו או יכינו את שיעוריהם ברצף ללא הפסקות. אולם, לעיתים דווקא הפסקות יזומות בהן הילד ינוח מספר דקות וישלב תרגילים גופניים, כגון: קפיצות בטרמפולינה, פעילות בהליכון, או כל פעילות ספורטיבית שיכולה לפרוק את המתח המצטבר בגוף, יכולות להוות פורקן ושחרור של הגוף ולאפשר חזרה לריכוז. רצוי להקפיד לשתות ולהתרענן ולתחום את ההפסקה לכ- 5-10 דקות.
10. חלוקת החומר - למדו אותם לחלק את החומר ע"פ נושאים, כאשר בדף הראשון, הילד ירשום את הנושאים וייסמן את החומר שהוא שולט בו/למד אותו. החזרה האינטנסיבית, הלמידה עצמה, תעשה רק על החומר שהילד לא מבין או זוכר היטב. כאשר הילד/נער יראה שיש לו נושאים שהוא כבר שולט בהם זה ייתן לו תחושה טובה שזה אפשרי לסיים הכול. ציינו בפניו כי במידה ויש קשיים ממוקדים, הוא יוכל לקבל עזרה.
זכרו ילד רוצה להצליח בלימודים לא פחות מהוריו. ילד שויתר על למידה הוא ילד שנתקל בקשיים והבין בדרך שיהיה מי שידאג ויסדר את הדברים עבורו. שחררו אותו מחשיבה זו, היו לצידו ובדקו מה הקשיים שגורמים לו לוותר ולהתייאש. יכול להיות שאלו גורמים אובייקטיבים ותזדקקו לעזרת אנשי מקצוע בעניין, יכול להיות שאלו לחצים שמופעלים בבית (בית עם אווירה תחרותית, לא תמיד כל הילדים ישתתפו, בעיקר אם הם ידעו שאין להם סיכוי לעומת האחר..) ויכול להיות שהילד הזה פשוט ויתר. זכרו, בכל פעולה של ילדיכם בין אם "למידה" ובין אם היא "אי-למידה", קיימת מוטיבציה לשימור המצב. תפקידנו כהורים לייצר רצף של חוויות מעודדות וחיוביות בכדי שהמוטיבציה תהיה חיובית ועולה. דאגו לייצר זאת עבור ילדכם בדרכו שלו, גם אם בדרך יש מהמורות ו"אכזבה" אישית שלכם.
http://www.reader.co.il/article/77229/שלום-כיתה-א039 לשבת על הכסא, בשקט, לשלב ידיים, להקשיב, ללמוד את האלף-בית, לצאת מהכיתה רק אם המורה מרשה או כשיש צלצול, להכיר ילדים חדשים... הרבה דברים עוברים על הילד כשהוא יוצא מהמסגרת המגוננת של הגן ועולה לכיתה א'. איך אתם תוכלו לעזור לו? הנה מספר עצות וטיפים להורים לתלמידי כיתה א' - כיצד לסייע לילד להתחיל את כיתה א' ברגל ימין: שנויים הם חלק מחיינו, אחד מהשנויים המשמעותיים שאנחנו מתחילים כבר בגיל מוקדם הנו המעבר מהגן לכיתה א', שנתפס כשינוי מהותי ומשמעותי בחיי כל ילד. מהחממה המגוננת והמרופדת, עוברים הילדים אל עולם הגדולים שבו המסגרת נוקשה ותובענית. קיימים הבדלים רבים בין הגן לבית הספר: בעוד שבגן שמים דגש רב על פעילויות ומיומנויות חברתיות ודגשים רבים על התנהגות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, בבית הספר מושם דגש בעיקר על הפעילות הלימודית וההישגים האישיים בלמידה ופחות התייחסות לתחום החברתי. בבית הספר, להבדיל מבגן שם היתה גמישות רבה יותר, מפגשים קצרים יותר והרבה משחק והנאה, ישנם צלצולים שמגדירים את זמני ההפסקות ומצופה מהילד שיעמוד בזמנים, ישב בשקט בשיעור, ילך עם תלבושת אחידה, יצביע ויקבל רשות דיבור, שעורי בית, סדר וניקיון ועוד. בית הספר גדול ובהפסקה נפגשים בו מאות תלמידים, הילד שלנו שבמשך שנים חיכה להיות הגדול ביותר ואכן הצליח להגשים זאת בגן חובה, שוב הופך לקטן ביותר.. הפער בולט במיוחד בבתי ספר שאין בהם חלוקה לחטיבות ביניים וילדים בכיתה ח' נראים ענקיים לעומת הזעטוט שלנו עם התיק הגדול על הגב. חשוב לדעת ולהבין כי גיל 6 לא נבחר באופן אקראי אלא הוא מסמל את תהליך ההתבגרות מילד רך לילד שיכול לבצע כבר פעולות מוטוריות שונות ומגוונות כמו לשבת לאורך זמן על כסא, יכולת הבעה מילולית תקינה ורהוטה, דחיית סיפוקים. התפתחות הקוגניטיבית שלו כבר מאפשרת לו לזכור יותר דברים ולשייך אותם, יכולת השליפה בשלה ועוד מיומנויות שונות שמאפשרות לו להשתלב. מה ההורה יכול לעשות כדי לעזור לילדו להשתלב? מזמינה אתכם להמשיך ולקרא את הכתבה כולה http://www.reader.co.il/article/77229/שלום-כיתה-א039
